סיכום אסיפת ינואר בגבעת הפועל: יערות מאכל עם מאשה דולב (לא ערוך)

רשימת משתתפים

גורי: לא זכור לא חמציצים ולא חוביזה ולא פקעות.

שמי מאשה. מלמדת פרמקלצ'ר. ממה שהספקתי לשמוע, אין סיכוי רב למאכל, וגם לא ליער.

אני אדבר על יער מאכל שנולד מתוך נסיונות להבין איך הטבע עובד ובעצם לחקות את מה שהטבע עשה.

אחרי מלחמת העולם השניה היו הרבה מפעלים שהסבו אותם מכלי נשק לכלי עבודה.

...

אבל זו חלקאות שדורשת כל הזמן תלות. כי כל הזמן צריך לרסס בחומרים יותר ויותר חריפים. כל הזמן צריך להזין את האדמה בריסוס ודישון. ומצד שני האדמה הופכת לפחות מחוסנת בפני עצמה ואז צריך עוד ריסוסים ודישונים. וזו מערכת שהולכת ופושטת את הרגל. כולם מבינים שצריך שינוי.

ואז באו אנשים ואמרו בואו נסתכל איך הטבע מתחדש, מייצר תרבות חקלאית שמתחדשת מעצמה. והלכו ללמוד איך יער מתקיים. בשטח שלא נוגעים בו, לא קורה בו כלום, נוצר מערך שלם של צמחיה שתומכת בעצמה, מגדלת בעצמה אדמה. מאוד קשה למצוא שטחים כאלו אבל כשמוצאים אז זה כיף גדול להריח את האדמה ולראות את השפע שם.

בכרכור, מקום מגורי, יש איזה ריבוע שאני מקווה שלא יגעו בו, שאני מכירה אותו 11 שנה מאז שהגעתי לכרכור. מסתבר שזה שטח שכבר 30 שנה לא נגעו בו. מתפתח שם יער. אבוקדו בלי טיפול נותן פירות מאוד קטנים. אבל גדלו שם כל מיני דברים מעצמם - פקאן ושסק. והאדמה רוויה בחומרי תזונה שנוצרים מעצמם.

מתוך ההתבוננות במערכות הללו. מגיעים למסקנה שאם היינו נותנים לטבע להתחדש בעצמו - היום מורידים יערות אפילו בחגורה האחרונה של האמזונס - כי צריך עוד שטחים למרעה כי צריך בשר בקר. וצריך סויה ותירס כדי להאכיל את הבקר. מעגל סגור שהוא מעגל שלא תומך חיים אלא תומך באנשים חולים ובעצם בתת-תזונה - למרות שאוכלים ושמנים - בעצם זו תת תזונה גם כששמנים. זו גם אחת הבעיות.

מאחר והמערכות הקונוונציונאליות הוכיחו את עצמן כמערכות בקריסה, החיקוי של מערכות טבעיות הביא אנשים לחשוב על מערכת של עצים שיתמכו אחד בשני אבל הרעיון נולד מ-איך מייצרים דבר כזה כדי שיהיה למאכל. כלומר, אפשר לתת ליער לגדול כמו שהוא רוצה ואז יהיה לי קצת פיקאנים וקצת פטל וקצת צנוברים. ויכול להיות שזה יהיה כל כך סבוך כמו אצלי ליד הבית. שאי אפשר יהיה להכנס. תנים ונמיות וצבים ואולי שועלים יכולים להכנס. שנה שעברה עשו שם הרס נוראי עם טרקטור, ומאז יש טרקטורונים.

יער שעשוי מעצי מאכל - בננות, פפאיות, אגוזים למיניהם, מקדמיה, מלך, פיקאנים, ודרך כל מיני פירות שאוהבים הדרים, אבוקדו ולבסס מערכת שיכולה להתחדש לבד. ההסתלות הזו הביאה אנשים לחקור איך זה יכול להתקיים.

הסתכלו בשטחים שהיו בהתחלה שטחים כמעט מתים והתבוננו איך התהליך התרחש. כמובן שזה לא נעשה במעבדה אלא תהליכים שחקרו אותם.

כשהשטח הוא בור, יש נניח סלעים חשופים. יש תהליך טבעי שקורה אבל הוא מאוד איטי. חלקיקי אבק שמתחילים לנשור על הסלעים, הם מתחילים ליצור משטח קטן שעוטף את הסלעים הללו. לאט לאט נוצר אבק שמצטבר בשוליים של האבנים הללו.

ואז מתחילות להיוות חזזיות על האבנים. וציפורים עשויות להשיל לשלשת על הסלעים. וזרעים שעשויים להתחיל לנבוט. יתחילו לגדול אולי עשבים חד שנתיים. אפשר לראות את זה במגרשים ריקים שעומדים. מתחילים לראות כתמי ירק. וזה השלב הראשון של הסוקססיה.

יתחילו להופיע אולי זוחלים וחרקים. בגלל שהסלע מתחמם ומתקרר אחרת מהאויר, אז מצטבר עליו טל ובצמוד

השלב השני - צמחיה שנקראת גריגה. שיחים שיגדלו כשלב הבא. השיחים הללו יהיו רב שנתיים. אפשר לראות בדיונות. רתמים. שיטה. לצמחיה הזו יש תפקיד מאוד גדול בהחזקת הקרקע. ואז האדמה כבר לא תגלוש כשיבואו הגשמים.

השלב השלישי - עצים חלוציים. עץ חלוץ הוא מהיר צמיחה. מתפתח מהר מאוד, אבל לא מאריך חיים. למשל - אזדרכת.הוא עץ חלוץ. גדל מאוד מהר. הוא עץ חלש - יגדל מהר מאוד אבל מהר מאוד גם יכול ליפול. יכול להחזיק אולי 30 שנה. זה נקרא עץ שהוא קצר חיים. הזרעים שלו מגיעים בעזרת ציפורים או בעלי חיים יותר גדולים.

היתרון של עצי החלוץ הוא שהם יוצרים צל. ויש עצים שזקוקים לצל כדי לגדול. למשל, אלונים, הם עץ מאוד חזק. אבל הוא זקוק לזמן רב מאוד לגדול. יכול במשך 10 שנים לגדול לאט לאט ואז יוציא עלים. הגזע יהיה מאוד דק. ועד שיהפוך להיות עץ של ממש- הוא זקוק לצל הזה. זה יכול לקחת יחסית לעץ האזדרכת - יכול לקחת 30 שנה עד שהוא בכלל מתבסס ומגיע לשיא היופי שלו.

בנתיים, יתחילו לגדול כל מיני מטפסים, צמחים, פרחי בר. יגיעו מאיפושהו רקפות, כלניות, אוכלוסיה של צמחי בר שתיצור מרקם שהוא אחר לגמרי. שייך למקום. יוצר כאן תרבות שלמה - גם בעלי חיים גדלים לצד זה וגם זה מזין אותם.

עוד דוגמאות לעצי חלוץ? קיקיון. וושינגטוניות. כאלו עצים שפשוט מופיעים מעצמם. אשלים זה עצים שגדלים מעצמם. אם יש מים בסביבה.

צאלון, ציקורן - אלו עצים קושרי חנקן, יש להם חשיבות גדולה. אבל לא יודעת האם הם יגדלו בלי שישתלו אותם. הם מהירי צמיחה מאוד. יש להם יכולת לקלוט את החנקן ולהחדיר אותו למערכת השורשים, וזה מאוד חשוב לצמחים אחרים.

אפשר לתת דוגמאות מיערות אצלנו בארץ. שהם עברו תהליך ממעשה ידי אדם למשהו שיש בו כל טוב - פטריות, פרחי בר ואוכלוסיה שלמה של גריגה - צמחיה נמוכה.

למשל יערות קרן קיימת. היה רעיון שצריך יערות - לא כדי להעשיר את הארץ בעצים - אבל צריך לתת עבודה לעולים החדשים בשנות החמישים. ובן גוריון פשוט הזמין את כל המובטלים שעלו לארץ - וקרן קיימת יצרה שתילים ואיפשרו להם להתפרנס ע"י שתילת עצים. כל יערות ירושלים, נוסעים בדרך לירושלים ורואים יערות, יער בן שמן. היום מורידים את העצים כדי לבנות עוד ועוד. אבל ישראל היא אחד המדינות שהשקיעה המון בנטיעת יערות. נטעו בהם סוג אחד של עצים. אבל היום אפשר לראות ביערות הללו שפע של צמחי בר, שהגיעו לשם ע"י ציפורים ונברנים שהביאו עוד ועוד זרעים. וזה עושר שפשוט הגיע מעצמו. וכשמסתכלים על זה רואים שכמו שאפשר לחבל ביערות, אפשר גם ליצור יערות.

יש סיפורים מהעולם איך יצרו מערכות שלמות שהם מערכות תומכות חיים. עצים מאוד חשובים לנו לאדם - מעבר לכזך שהעץ יפה ומלבב - העצים אוספים חמצן, מנקים את האויר - אחת המערכות שהטבע נותן לנו לנקות את האויר. יש חשיבות גדולה למערכת הזו.

היו מקומות שונים בעולם - במקום לעשות מערכות של עצים מאוד מונוטונית - חשבו איך ליצור מערכת מגוונת. שאפשר יהיה לחיות בסביבה סגורה ולאכול ממה שיש שם. ושהמערכת תהיה מערכת מקיימת. כי החלקאות המודרנית הולך ונעשית יותר ויותר תלויה בנו. אנחנו רוצים שהמערכת תתחדש. שאנחנו לא נצטרך לזבל או לדשן. שהמערכת הזו תזבל את עצמה. שבעלי החיים שעל העצים - ומתחת לעצים - שבעלי החיים הללו יפרישו, או יקברו שם. מתחת לעלי העץ המרקיבים נוצר קומפוסט, זה התזונה שהעץ מייצר לעצמו.

מקום שמזין את עצמו ומזין גם אותנו.

פה בארץ יש ניסיון במושב קידרון - צמוד לגדרה. התחילו לפני קצת יותר משנתיים. היה שם שטח של 17 דונם של אפרסקים. יש שם בערך 450 ממ גשם בשנה גשומה. והחשיבה הייתה לקחת את השטח הזה שגידלו בו בעבר אפרסקים - הגידול הפך יקר, הדישון האינסופי, המים מחירם עלה. אפרסקים זה לא צמח מקומי ולכן זקוק כל הזמן לתמיכה בדישון וריסוס. והחקלאי הפסיק לטפל בעצים והם מתו. מדהים כמה מהר זה קרה. ושני חברים החליטו לקחת את השטח הזה, בהסכמת בעל השטח - ולהפוך אותו ליער מאכל. הוא האבא של הבחורה שגרה שם.

כעבור שנתיים, הוא רואה את התהליך הזה. בערך בשלב השני של הסוקססיה.

האם יש התערבות? כן, הרעיון הוא כן להתערב. לשתול את העצים הראשונים במקום. אבל אנחנו חושבים איך לקחת את הרעיון הזה, ומתוך למידת שלבי הסוקססיה, להביא את זה לתוך השטח הזה, וכך לעזור לשטח להתפתח.

בשלב הראשון ליצור מערכות מים שאוגרות את מי הגשמים. צמחיה מקומית שבאה מהבר - חוביזה, גדילנים. ובשלב השני בתוך מקווי המים, לשתול צמחים ראשוניים, שיוכלו אח"כ לחזק את המערכת ולתמוך בכל הצמחיה שתגדל מתחת לעצים הללו. כך שהיום לא ברור ממש מה קורה שם, מה גדל שם. אבל התהליך הזה מתהווה לקראת.

אקולוגיסטים בכל מיני מקומות בעולם, התמודדו עם הרעיון הזה כבר. כדי לגדל שטח שמייצר עושר של אוכל. בחלק מהמקומות בעולם זה קרה מתוך אילוצים. אבל האקולוגים טוענים שבכל מקרה אנחנו בתקופה של אילוצים. כי הגשמים מתמעטים. הכדור מתחמם. זה אחד החורפים הבעייתיים ביותר - יש גם אירועי גשם - שבמקום חורף רציף, יש אירוע גשם -הפסקה-אירוע גשם. וזה מבלבל את הטבע לגמרי. כי כשכבר משהו מצליח לנבוט - מגיעים גלי החום האלו ודברים מתייבשים. הצמחיה חווה את החום הזה כמו אביב. דברים מתחילים לפרוח ומתייבשים שוב. ואם לא משקים אז שום דבר לא גדל. זו חקלאות במשבר.

וכדי ליצור אפקט אחר אנחנו חייבים לשנות את ההתנהגות שלנו.

השקיה. חלק מהשטח בקדרון אגרו מים. צריך להיות שם כדי להבין איך הם מנהלים. זו כבר רזולוציה מקצועית - איך לאגור את המים וליצור מערכות שיכולות לתמוך בשטח. בכל מקרה, לפחות ב-3 שנים הראשונות צריך לדאוג להשקות את העצים הללו כי אחרת העצים לא ישרדו את השלבים הראשונים.

אחד הדברים המדהימים שגילו זה שבמקומות שעשו יערות כאלו, כמות הגשמים עלתה. כי העצים מסוגלים להחדיר מים לאויר. הלחות שנפלתת מהפיוניות של העצים, היא יותר מהלחות של האוקייאנוסים. ממש אפשר לראות את העננים עולים מתוך היערות, לכן קוראים לזה יערות גשם. ככל שניצור יותר יערות כאלו, כמות הגשמים תעלה. היום יש מחקרים למשל לגבי יער יתיר - שניטע לפני 50 שנה - והיום אפשר לבדוק שהאיזור שם יותר גשום ממה שהיה. יש איזור בקולומביה - מין ערבה שחונה לגמרי - הג'אנוס - שבשנות ה-70 באו לשם קבוצה שלא היו אנשי אקולוגיה אלא חיפשו לעשות כסף קל. איזשהו עץ שאפשר לגדל שם. קיבלו אדמה בלתי מוגבלת מהמדינה. מצאו שסוג מסויים של אורן, אפשר לטעת אותו בחודש אחד בשנה. היו מכינים שתילים בתנאים של חממה ולקראת החודש הזה שאז ירד גשם - הכינו מאות בורות שתילה ובחודש אחד שותלים אלפי עצים. היום יש כמה מיליוןנים ש ל עצים באיזור הזה. מהעצים הם מפיקים שרף ומזה מתפרנסים. מה שקרה - היער הזה התחיל להתקיים - למרות שהוא בנוי מסוג אחד של עצים - בעלי חיים התחילו להביא עוד סוגים של עצים. ציפורים שהתחילו להגיע לשם. בעלי חיים קטנים וגדולים ומטפסים על עצים וחיים מתחת לעצים. ודרך צמחיה שהגיעה מעצמה. וכמות הגשמים באיזור הזה עלתה. עד היום ממשיכים לטעת שם עוד עצים - לצרכי מסחר - אבל מעבר לזה - האיזור שוקק חי. זה לא איזור עירוני - זה איזור של יער - אבל יער חי. וזה יפה - כשתומכים בטבע, הטבע תומך בנו.

יש כאן סרטון של רבע שעה שסער מספר על היער בקידרון.

פרויקט לשיקום מחצבות - יש קשר עם היערות מאכל בנושא הזה? יש קרן לשיקום מחצבות שיש לה תקציב כזה.

תשובה - בדר"כ כשעושים משהו שקשור למאכל, משתמשים בצמחייה מקומית. רימון, זית. סירה קוצנית לא שתלו - היא מגיעה לבד. זו דוגמא אופיינת למקום שהניחו לו, והוא התחדש מעצמו.

יניב =- כשחוצבים, משלמים מעין מס כזה לקרן. כדי לשקם את המחצבות הקודמות. זה מעין מס מתגלגל כזה. לגבי המחצבה שלנו, יש תהליך של שיתוף ציבור לגבי המחצבה הזו. בנתיים עד שהאדריכלית תתכנן, יש שם דברים שחיים מעצמם -צבאים וחיות נוספות.

מה שותלים?

יש מגוון עצום של דברים שאפשר לגדל. חלק מהמחקר שהחבר'ה עושים, הם בקשר למכון וולקני. למשל שיעועית הגלידה - יש דברים שהם תומכי מערכת. למשל הפריחה של האשל, היא מאוד טובה לדבורים. ודבורים זה מאוד חשוב. אז אשלים בתקופת הפריחה שלהם - זה מאוד חשוב. אקליפטוסים - יש המון סוגים של אקליפטוסים - והם פורחים בתקופות שונות. פעם גידלו את האקליפטוסים לצורך הדבורים.

ככה שעצי המאכל הם לא רק מאכל לאנשים - אלא גם לחיות.

מנסים לשקם את מה שהיה או לנסות לשלב את מה שאנחנו אוהבים? למשל אבוקדו?

האבוקדו התיישב מאוד מאוד טוב. האבוקדו שלנו פי 1000 יותר טעים. הוא מימי, גדל על כמות מים מאוד גדולה. במרכז אמריקה האבוקדו פחות טעים.

יש דברים שצריך להתמכר להשקיות וטיפולים - וצריך למצא את האיזון הנכון.

http://www.youtube.com/watch?v=xRUikTd8hXE

יש את מיכל מהאיזור שלנו שגם עושה יער של 7 דונם. פחות המוני ופחות מתנדבים.

שנה שעברה היה הכנס פרמקלצר העולמי בירדן וזה מאוד קידם את החזון ליצירת חגורה כללית באיזור.

בני - יש כללי אצבע? מה הולך עם מה?

מאשה - יש הרבה יותר מכללי אצבע. יש הרבה שטחים חלקאיים, שגם המושבניקים מבינים שהשטחים עומדים. החקלאות הקונוונציונאלית פושטת את הרגל. אז גם בנהלל פתחו חווה "יש מאין" על שטח של משפחה שהשטח היה שלה. במושב רמות ליד הכינרת - זוג שקנה את השטח, היה בעבר חקלאי אבל הרבה שנים לא מגדלים כלום. 15 דונם מנגו. מקבל מים מהכינרת אבל מתכוונים להפוך אותו ליער מאכל. התחילו לעשות הכנות, לגוון את השטח שיהיה יותר מרק מנגו. רואים שלאט לאט החשיבה הופכת לחשיבה מהכיוון הזה. אפשר לראות שהמון אנשים חושבים בכיוון הזה.

בני - בצד הפרקטי?

מאשה - לאתר את המשאבים. קודם כל מים. ליצור מערכת שתספק את המים שלה. בשנים הראשונות משקים, אבל איך מחפשים את המשאבים ליצור מערכת שתשקה את עצמה.

אחר כך להתחיל לראות מה אפשר לגדל בתוך זה.

למשל, כל המערכת של הלימנים -בדרך לבאר שבע . כי בב"ש יש המון שטפונות והמים נעלמים. מה שעושים, עוצרים את המים בתוך בורות. ובתוך הבורות הללו מגדלים עצים.

הסיפור של הלימנים - שעל קו המעבר בין מצרים לישראל, המחנות של הבריטים היו צריכים צל. אולי זה מה שנתן את ההשראה.

ועוד שיטה - הסוולים.

מביאים מים, מביאים עשבוניים, ואז מתחילים לשתול.

הקסם - לא מתחילים לשתול סתם. קודם כל מתחילים בעצים חלוציים. קושרי חנקן ומהירי צמיחה. יש רשימה שלמה. גם גדלים מהר, גם עמידים בתנאים קשים. ויכולים אח"כ לחיות ללא מים.

ואחכ תכנון של כל השטח. לראות איך בונים מערכת שהחשיבות שלה הוא תמיכה.

יש המון מידע שסהר והדס אוספים והמידע פתוח לכולם. אם יש לך שטח -יהיו מוכנים לתת לך תמיכה.

שאלות.

יש כאן רצועה צנועה. וגם את ה-14 דונם של הספורט.

מה אפשר לעשות במה שיש.

ינבוט למשל - זה עץ חלוץ. ואפשר לעשות מזה קמח מתוק. תחליף לקמח לאכילה.

מה אפשר לעשות עם מה שיש? הרצועה וה-17 דונם.

צריך לעשות סיור ולראות מה יש שם. האם הכל מכוסה בפסולת בניין? האם יש אדמה איכותית? בתוך הסקר הזה וההתבוננות של טיב האדמה, צריך לראות מה צריך להשקיע. יכול להיות שהרבה קומפוסט יפתור את הבעיה גם אם יש פסולת בניין בפנים.

שנית, יש לדבר על מים. את הרצועה הזו אני קצת מכירה. יש לה שיפוע מאוד חריף. כל נגר מים סוחף איתו אדמה וענפיםועלים. וכל מה שהצליח להתרבד במהלך הקיץ, נסחף בחורף לכביש. אם הסחף היה נעצר, העלים של האקליפטוסים היו מייצרים את התשתית לאדמה הבאה. היה צריך ליצור איזשהי חומה או כפל קרקע, כדי לעצור את המים. זה נקרא סוול. ואז המים היו נעצרים ושם הייתה נוצרת השכבה הכי עשירה.

אפילו הפינה פה - יש שורה של אקליפטוסים ואבל מאחור יש צמחיה נוספת שבקושי מחזיקה מעמד. חייבים לשמר את האדמה שלא תעלם. כי השכבה העשירה של האדמה - הtop soil - שבה יכולה לתפתח תרבות חדשה של צמחים - הולכת ונעלמת עם כל גל של שטפון.

זה קצת כמו פעולה של עיצוב גדות. כמו כל הנושא של עליה למחלפים.

נכון. אפשר לנסוע לכביש שש ולראות את השיקוף שעשו שם לצד הדרך. גם שם יש סוול. החשיבות של המים האלו - שמתחת לכפל הזה יש כיס של מים שמזין את העצים. ופה - צריך לתחזק את הקרקע לפני שמורידים את העלווה של העצים. כי העצים צפויים ליפול.

כלומר צריך ליצור כאן עבודת פיתוח. אולי מסלעה. או כפל. ואיפה שאפשר לשתול עדיין, אפשר לשתול עצים חדשים.

יניב - השמש בחורף נכנסת מהדרום מתחת לאקליפטוסים. אז איך מתחילים לתכנן את זה?

מאשה - להיות בשטח במצבים של שמש וגשם.

מתחת לעלי האקליפטוסים יש קומפוסט ומיקרואורגניזמים. מסביב לאקליפטוסים האדמה היא חומצית. אבל דברים גדלים מסביב לזה. בקידרון יש חורשת אקליפטוס. ובתוך החורשה יש שפע של צמחי בר שגדלים בתוך האקליפטוסים. ואפשר לראות שם מה גדל.

גורי - האם אפשר לשתול את כל השלבים ביחד - גם את העצי חלוץ וגם את עצי הפרי?

מאשה - כן, זו גם דרך. יש איזורים ששתלו את הכל ביחד. ויש איזורים שעוד נותנים להם להשתקם.

יניב - האם אפשר לעשות יער מאכל בדונם?

מאשה - כן, אפשר גם ב-300 מר' לעשות 35 עצי פרי. לא נקרא לזה יער אבל זה בהחלט בוסתן משולב. עם תכנון נכון אפשר להכניס הרבה עצי פרי בשטח. אפשר מטפסים ופרגולות אכילות. כל מיני גבהים וכל מיני וריאציות.

מאכל בצל? עצים וירקות?

קפה מסתדר נהדר בצל. אבל הוא פחות מקומי. איתי זה הבן שלי. הוא הביא תמונה מיער בקוסטה ריקה. הביא עץ הלחם. הוא נתן דוגמא של מה זה אומר יער מאכל. הוא צריך הרבה שמש - אבל הוא גדל בצל של עץ ענקי שגדל מעליו. ועץ הלחם הזה נתן פרי ענק. ועל הפרי, חיה נדירה אוכלת נמלים שמטפסות על עץ הלחם. איך עץ הלחם גדל מתחת לצל כשעץ הלחם צריך שמש מלאה. וזו סינרגיה. העץ גדל בצל למרות שבטבע הוא צריך שמש. הירק יגדל מבעד לאקליפטוסים. תות, פיקאן, אבוקדו. כדאי ללכת על עצים- פיקאנים מקדמיה תות - לא צריכים מים. כדאי ללכת עליהם. גם תאנה תגיע למים שלה. אולי אפילו אגוז מלך. זיתים חרובים. חרוב זכר נותן פריחה

תרד, בטטה יכולים לגדול מתחת לעצים. אבל הם צריכים השקייה. והם חד שנתיים.

גורי - רעיון למפגש הבא - סיור לקטות. יש כמה מדריכים שעושים אתזה. ואולי להביא ירק בר. דברים שהם אכילים ואפשר ללקט. חוביזה.